פסק-דין בתיק על"ח 18279-06-12

פתיח ותשתית עובדתית

1.         בפני ערעור מכוח סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959, על החלטת ועדת הערר שליד שירות התעסוקה בתל אביב (להלן: הוועדה או ועדת הערר) מיום 17.5.12. 

2.         הוועדה דחתה את עררו של המערער, ואישרה את החלטת לשכת התעסוקה בתל אביב לרשום למערער "סירוב" בגין הפנייתו מיום 26.10.11 לעבודת ניקיון אצל המעסיק "חלקה 109 בגוש 7107" בע"מ.

            הדיון בוועדה נעשה בהתאם לפסק דין קודם של בית דין זה (על"ח 51942-02-12; השופטת אופירה דגן-טוכמכר), מיום 23.4.12, בו נקבע כי " על יסוד הסכמת הצדדים, עניינו של המערער יוחזר לוועדה, על מנת שתבחן את ההפניה לעבודה מיום 26.10.11, ממנה עולה כי המערער התייצב אצל המעסיק ולא כפי שנכתב בפרוטוקול הוועדה מיום 6.12.11".

3.         הוועדה התכנסה לדון בעררו של המערער פעם נוספת בהתאם לפסק הדין הקודם, ולהלן החלק הרלוונטי בפרוטוקול, כמו גם החלטתה:

"העורר: אני פניתי למעסיק חלקה 109 בגוש 7107 בע"מ לעבודת ניקיון ותחזוקה וטענתי לבעיית בריאות וכי איני יכול לעבוד בכלל. המעסיק רשם על גבי טופס ההפניה: "לא מתאים, בריאות..."... אני לא מאמין ברופא שהיה בוועדה הרפואית...

מסקנות והחלטות הוועדה ונימוקיהן: ... התיק הוחזר מבית הדין לדיון בוועדה בנקודה מסוימת כמפורט לעיל. העורר אכן ניגש למעסיק ועל פי עדותו טען בפניו כי אינו יכול לעבוד בשל בעיות בריאות ובשל כך נמצא לא מתאים לעבודה. העורר לא הראה למעסיק את קביעת הוועדות הרפואיות מתאריכים 11.8.11 ו - 27.10.11 על פיהן הוא יכול לעבוד בניקיון. העורר העיד כי אינו יכול לעבוד בשום סוג של עבודה והכל בניגוד לקביעת הוועדות הרפואיות. הוועדה קובעת כי הסירוב נרשם כדין מהנימוקים הבאים:

1. העורר רשום במדור משותף והתחייב לקבל כל עבודה בכפוף למגבלותיו הרפואיות.

2. על פי קביעת הוועדות הרפואיות, העורר מסוגל לעבוד במגבלות כמפורט בהחלטות הוועדה הרפואית והופנה לעבודה מתאימה.

3. העורר על פי עדותו יצר תנאים לאי קבלתו לעבודה, הכשיל את קבלתו לעבודה. לאור האמור לעיל יש לדחות את הערר...".

4.         בכתב הערעור לבית הדין, אותו הגיש המערער טרם שקיבל ייצוג באמצעות הסיוע המשפטי, כתב את הדברים הבאים:

"מצבי הבריאותי הולך ומתדרדר ועל אף שהמצאתי טפסים רפואיים כנדרש לא הייתה כל התייחסות למצבי, אינני יכול לצאת לעבוד".

5.         בכתב הערעור המתוקן, שהוגש על ידי ב"כ המערער, נטען בשם המערער כי " פנה למעסיק ונדחה מטעמי בריאות... כנשאל ע"י המעסיק ענה כי הינו סובל ממס' בעיות בריאות ובשל כך החליט המעסיק כי המערער אינו מתאים... לא טען בפני המעסיק שאינו מסוגל לעבוד בכלל, את זאת טען המערער בפני הוועדה תוך הבעה של הרגשתו... אף בטופס ההפניה לא נרשם כי המערער טען כי אינו כשיר כלל לעבודה, סביר להניח כי באם היה טוען זאת היה המעסיק רושם זאת".

            במהלך הדיון טען המערער - " לא נכון שאמרתי למעסיק שאני לא מסוגל לבצע את העבודה, אמרתי שיש לי מוגבלות, דקירות בלב, ראייה מוגבלת, לא התנגדתי לבצע את העבודה". המערער הציג את טופס ההפניה, על גביו ציין המעסיק כי המערער הגיע לראיון ונמצא "לא מתאים", מהסיבה - "בריאות".

6.         ב"כ המשיב הבהיר כי המערער רשום בלשכת התעסוקה במדור משולב של הבטחת הכנסה ואבטלה, ואמור לצאת לכל עבודה מתאימה למצבו הבריאותי. ב"כ המשיב עדכן בדבר החלטות הוועדה הרפואית בעניינו של המערער: בהחלטה מיום 11.8.11 נקבע כי הינו מסוגל לעבודה, " ללא עבודה פיזית וללא הרמת משאות מעל 6 ק"ג". בהחלטה נוספת מיום 27.10.11 הובהר כי הינו מסוגל לעבוד בניקיון.

הכרעה

7.         הצדדים לא חלקו על כך ש"עבודה מתאימה" בעניינו של המערער הינה " כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני...", בהתאם להגדרה בסעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980. ב"כ המערער אף לא חלק על כך שהעבודה הספציפית אליה הופנה המערער ביום 26.10.11 הייתה עבודה "מתאימה" לגביו, וזאת בהתאם לקביעות הוועדה הרפואית בעניינו. אזכיר בהקשר זה כי הוועדה הרפואית היא הגורם המוסמך לקבוע את מצבו הבריאותי של דורש העבודה והתאמתו לסוגי עבודות שונים (ע"ע 1031/02 שירות התעסוקה - שמואלי כהן, מיום 3.10.02). 

8.         השאלה שנותרה הינה לפיכך האם המערער "סירב", בין באופן מילולי ובין בהתנהגותו, לעבודה אליה הופנה. בהקשר זה כבר נקבע, כי על דורש העבודה לעשות מאמץ סביר ובתום לב להתקבל לעבודה (דב"ע נג/3-91 מחמד אבו גאמע - שירות התעסוקה, פד"ע כה 297).

לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנעתי כי המערער הכשיל את קבלתו לעבודה, ולכן בדין דחתה הוועדה את עררו. הטעם לכך הוא דבריו המפורשים של המערער בפני ועדת הערר, וכן בערעור הראשוני שהגיש בבית הדין, לפיהם אינו מסוגל לעבוד בכל עבודה. נובע מכך כי המערער הוא שהעלה מיוזמתו את הנושא הבריאותי בפני המעסיק, והבהיר כי אינו מסוגל לבצע את העבודה אליה הופנה - כל זאת בניגוד להחלטות הוועדה הרפואית בעניינו ובניגוד להתנהגות סבירה המצופה מדורש עבודה כן. כפי שכבר נקבע על ידי בית הדין הארצי - " טענות בדבר מצב בריאות אין להעלות בפני המעסיק שכן אין הוא הכתובת המתאימה לכך" (ע"ע 166/05 מריה קוסייב - שירות התעסוקה, מיום 18.5.05). משמעות הדברים הינה כי המערער לא אמור היה להסתיר מהמעסיק את מגבלותיו הרפואיות, אלא להציג את מגבלותיו כפי שנקבעו על ידי הוועדות הרפואיות - אך בלא פרשנות או הרחבה שיש בהן כדי להכשיל במתכוון את קבלתו לעבודה.